קטגוריה: סיפורי יצירות

הדייג: איך המסעות בעולם עיצבו את הציור של חן בכר

לפני שצייר את האנשים והמקומות שפגש, למד חן בכר את המלאכה במכון אבני לאמנות ועיצוב ותקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון. אחר כך הגיעו המסעות.

כשמגזין ARTiculAction Art Review פתח את הראיון איתו, השאלה הראשונה עסקה בדיוק בזה: מה עשו הלימודים ושנות המסעות להתפתחות שלו כאמן. ציור השמן הדייג, שהופיע באותה כתבה, הוא מקום טוב לראות את התשובה הזו בפועל.

The Fisher Man · שמן על בד · 60×60 ס"מ – לצפייה ביצירה

השאלה

שלום חן, ברצוננו להתחיל את הריאיון עם מספר שאלות על עברך העשיר. איך החוויות מהכשרתך וממסעותיך ברחבי העולם השפיעו על האבולוציה שלך כאמן? ובפרט איך התת מודע שלך משפיע על דרך התייחסותך ליצירת אמנות ולבעיה אסתטית בכללי?
ARTiculAction Art Review – ג'וש ריידר וברברה סקוט

במילים של חן

החוויות בעולם העצימו את הכלים הטכניים שאותם רכשתי במכון אבני ובאקדמיה בחולון. שם נפתחתי לעולם הציור והטכניקות הרבות שבהם אני יכול לבטא את עצמי. מהעולם קיבלתי השראות, מהאנשים, מהמקומות, אפילו מהתבלינים במרוקו, בצבעים העזים שלהם, נתנו לי המון השראה וכמובן לתת מודע שלקחתי את התבלינים וציירתי איתם. הארכיטקטורה, התרבות בארצות הרבות שהייתי דחפו אותי לחקור עוד יותר את הכיוונים שבהם אני מצייר לעוד כיוונים.

התת מודע הוא אינסופי בעיניי ובליקוט של האלמנטים שמרכיבים אמנות אני פשוט נותן לו לצאת ללא שמירה, יש בתת מודע, לשיטתי, את כל הידע הנדרש להשגת המטרה. ובאמנות אני תמיד מחפש. זהו מסע של חיפוש שנכנס עמוק לתת מודע ויוצא ביצירה. חיפוש של פיצוח קוד מיסטי מסוים בשבילי.

ממסעותיי בנפש, בהודו, מונגוליה, סין ותאילנד מצאתי את עצמי נגלה לעולם של ויזואליות רוחנית שחיברה אותי לרגש, לתחושת הבטן, דרך הכלים אותם מצאתי ולמדתי בעולם אני משתמש לתהליך היצירה, לדוגמא, למדתי רייקי, נומרולוגיה, צורפות, בנייה בעץ, סדנאות שהעשירו את עולמי הפנימי שמתבטאים גם ביצירות שלי ובהחלטה באיזה חומר אני מעביר את תחושותיי.
חן בכר

על היצירה

הדייג מציג גבר מבוגר במעיל כחול שחוק, נשען על דופן סירה, ומאחוריו מינרט ועצי דקל. זה דיוקן של אדם ושל מקום בעת ובעונה אחת, המפגש שחן מתאר בין אנשים, ארכיטקטורה ותרבות.

התשובה מסבירה גם את המגוון בגלריה: ציורי שמן ואקריליק, רישומי פחם, אמנות דיגיטלית וקרפט. צורפות, עבודה בעץ ואפילו תבלינים הם חומרים שחן למד לעבוד איתם לאורך הדרך.

עוד מתוך הראיון

אסנת והיד החופשית: תהליך היצירה של חן בכר

מה ציור צריך לפני הקו הראשון? אצל חן בכר התשובה מתחילה הרבה לפני הקנבס: סטודיו שנבנה בשביל השראה, המוזיקה הנכונה, הזמן הנכון והחומרים הנכונים.

מגזין ARTiculAction Art Review שאל אותו איך ציור, רישום ואמנות דיגיטלית עובדים יחד אצלו. התשובה היא אחד התיאורים הברורים ביותר שנתן לתהליך היצירה שלו, והיא מהדהדת ברישומי פחם כמו אסנת.

Osnat · פחם על נייר – לצפייה ביצירה

השאלה

הטכניקות שלך מתפרסות על מגוון של סוגי יצירות, מציורים ורישומים עד לאמנות דיגיטאלית שמאפשר לך לחקות את הפוטנציאל של המדיה בה בחרת. חן, היית רוצה לספר לקוראים שלנו משהו על התהליך של יצירה, ובפרט האם אי פעם הבנת כי סינרגיה היא הדרך היחידה לתפוס את הרוח של הרעיונות שאתה חוקר?
ARTiculAction Art Review – ג'וש ריידר וברברה סקוט

במילים של חן

כיום אני משתמש בכמה טכניקות שאותם אני רותם בכדי להגיע למקום שאני רוצה לבטא את עצמי, אם באמצעות טקסטורות מחוספסות כדי להראות קושי, צבעים חזקים כדי לבטא איזושהי צעקה פנימית, או לרוב אופטימיות של ילדות.

ישנם כמה וכמה סרטונים קצרים ביו-טיוב שבהם חשפתי את התהליך שבו אני יוצר. היצירה אינה רק הציור עצמו, חשוב לי מאוד שיהיה לי את החלל הנכון, הזמן הנכון, בניתי סטודיו שמיועד ונתן לי את המקום ליצור עם השראה, עם מוזיקה נכונה, עם החומרים הנכונים. הרבה פעמים המחשב, שהוא הכלי האחרון שבו אני נוגע, נותן לי פתרונות קלים ומהירים להוצאת היצירה, אין ספק שכל הסביבה, המקום הנפשי, החומרים, ההשראות מהוות חלק גדול מהיצירה.

ישנם רגעים רבים שבהם אני נותן חופש ליד, לרוץ ללא מחשבה, רק להרגיש את התנועה, משהו שלקחתי מעולם הקליגרפיה היפני, יש יצירות בהם אני מנסה להיות הכי מדויק ולצייר מוטיב, קטן ככל שיהיה, שוב ושוב עד כדי ריאליות.
חן בכר

על היצירה

אסנת הוא רישום פחם של אישה יושבת שמניחה את ראשה על ידה. פחם הוא המדיום הישיר ביותר של חן: אין דבר בין תנועת היד לסימן על הנייר, וזה בדיוק החופש שהוא מתאר שלקח מהקליגרפיה היפנית.

החצי השני של התשובה, לצייר מוטיב שוב ושוב עד שהוא נעשה ריאליסטי, נראה באותו רישום, בקפלי השמלה ובהצללה הזהירה של הפנים.

סרטוני התהליך של חן נמצאים בעמוד הסרטונים.

עוד מתוך הראיון

אישה אפריקאית: הסיפור מאחורי ציור השמן של חן בכר

יש ציורים שמתחילים מרעיון. אישה אפריקאית התחיל מפנים. חן בכר ראה צילום שלה ולא הצליח להפסיק להסתכל: מי היא, ומה עלה בגורלה?

מגזין ARTiculAction Art Review בחר באישה אפריקאית ובג'יפסי לפתוח את הכתבה על חן, ושאל על הסמיכות בין הגוונים העזים שמעניקה לבדים שלו אסתטיקה דינמית ועצמאית. זה החלק בתשובה שעוסק באישה אפריקאית (הסיפור של ג'יפסי מסופר בנפרד).

African Woman · שמן על בד · 120×80 ס"מ – לצפייה ביצירה

השאלה

בעבודות "אישה אפריקאית" ו"ג'יפסי", תשומת ליבנו נמשכה לדרך הסמיכה בין הגוונים העזים שאתה מספק לבד הקנבס, עם אסתטיקה דינמיקה ואוטונומיה. היית רוצה לשפוך אור על מקור ההשראה העיקרי שלך ביצירות אלו?
ARTiculAction Art Review – ג'וש ריידר וברברה סקוט

במילים של חן

מקור ההשראה הכי גדול שלי הם אנשים, הם הרגעים אותם חווים אנשים, אנשים מרתקים אותי.

ב African woman היה חשוב לי גם להדגיש את עוצמתה של האישה, להציג אישה, סקסית, רכה ועדינה ככל שלא תהיה, עם אצילות וחוזק ששובה אותי, שגרם לי לתהות מה עלה בגורלה, מי היא?

לקחתי צילום שבו היא מופיעה, שפשוט הפנט אותי לכמה ימים, עד שהחלטתי שאני מנציח את הרגע, לומד אותה דרך הציור, מנסה להגיע לגוון גופה בטונים הכי עדינים, להדגיש את נשיותה בצורה הכי עדינה ובד בבד גם את העוצמות שלה, את סיפור החיים שלה.
חן בכר

על היצירה

בציור, אישה בכיסוי ראש מעוטר מוצגת בפרופיל על רקע כחול עמוק, ידה מורמת אל הסנטר, וטבעות זהב באוזנה ובפרק ידה. גווני העור החמים והרכים מול הרקע הקר הם "הטונים הכי עדינים" שחן מתאר.

עוצמה ועדינות זו לצד זו, הזכרי והנשי באיזון, הם חוט שעובר בהרבה מדיוקנאות הנשים שלו.

עוד מתוך הראיון

ג'יפסי: לצייר את העוצמה השקטה של אישה

עורכי ARTiculAction Art Review כתבו שג'יפסי נראה כמו ניסיון להפוך מתח להרמוניה. התשובה של חן בכר מסבירה מאיפה מגיע האיזון הזה.

השאלה נשאלה על שני ציורים יחד, אישה אפריקאית וג'יפסי. זה החלק בתשובה שעוסק באיזון, ובאישה שבג'יפסי.

Gipsy · שמן על בד · 120×80 ס"מ – לצפייה ביצירה

השאלה

תשומת ליבנו נמשכה לדרך הסמיכה בין הגוונים העזים שאתה מספק לבד הקנבס, ובמיוחד בג'יפסי, שנראה שמנסה להעביר ניסיון להפוך מתח להרמוניה וזה באמת שובה לב. היית רוצה לשפוך אור על מקור ההשראה העיקרי שלך ביצירות אלו?
ARTiculAction Art Review – ג'וש ריידר וברברה סקוט

במילים של חן

מטבעי אני מנסה למצוא את האיזון בין החלקים. כמו כתיבה של קטע מוזיקלי, יש משקל לכל כלי וכלי שמנגן. כך גם בציור, יש את החלקים הקיצוניים שלי, החדים והחזקים, מה שמחבר לאנרגיה מאוד זכרית לבין הרוך, הנעימות, העדינות הנשית, שזה כפי שאני טוען החיבור שלי לצד הנשי. זה מאוד חשוב לי למצוא את האיזון הזה, גם בצבעים, גם בקווים, על מנת להעביר את התחושה האוטנטית.

ב Gipsy רציתי להדגיש את הכוח של האישה, את העוצמה שיש לה בפנים אל מול החיים, ההמתנה המאופקת, המרגשת משהו, ההכלה הנשית אל מול החוזק שלה בשפת הגוף, בצבעים, בקווים ובהצללות.
חן בכר

על היצירה

ג'יפסי הוא דיוקן שמן גדול של אישה במטפחת אדומה, ששערה הכהה נופל על כתפיה, על רקע משיכות מכחול פתוחות בצהוב ובכחול. ההבעה שלה רגועה ויציבה, והרקע סביבה בתנועה.

הניגוד הזה הוא האיזון שחן מתאר: החד והחזק מול הרך והעדין, מוחזקים יחד בקומפוזיציה אחת.

עוד מתוך הראיון

מחשבות: בין ריאליזם לקו של התת-מודע

אמנים רבים עוברים מריאליזם למופשט לאורך קריירה שלמה. במחשבות חן בכר עשה את זה על קנבס קטן אחד, ומצא את השפה החזותית שהוא עובד בה מאז.

מגזין ARTiculAction Art Review בחר בציור בגלל הדיאלוג בין הצבע למרקם, ושאל איך העולם הפנימי שלו קובע את הגוונים.

Thoughts · שמן על בד · 60×60 ס"מ – לצפייה ביצירה

השאלה

עוד יצירה מעניינת במיוחד שברצוננו להרחיב עליה היא "מחשבות", הדיאלוג והמרקם הקיים בין הצבעים למרקם הוא חלק חיוני בסגנון שלך, כמה השפעה פסיכולוגית מוקרנת/קובעת את הניואנסים והדקויות של הגוונים ביצירה שלך? ובפרט, איך אתה מפתח את המרקם של היצירה? מעבר לכך, תן אם יש הערות על בחירת מגוון הצבעים שלך ואיך זה השתנה עם הזמן.
ARTiculAction Art Review – ג'וש ריידר וברברה סקוט

במילים של חן

בציור "מחשבות" החל מסע של חיפוש קו ייחודי שמדבר ישירות מתוך התת מודע. מתוך יציאה של ריאליזם אל המופשט. לא רציתי ציור מופשט גרידא, רציתי את האיזון, בדמותה הריאליסטית היא חיכתה חצי שנה ללא הרקע ואז התחלתי לחפש את ה"מחשבות" שלה דרך קווים שהנחתי על הקנבס ללא רצון לריאליסטיות או שלמות, נטו מהתת מודע אל היד.

רציתי להמחיש מה עובר עליה עם 2 צבעים. כתום- החיות, היצירתיות והלבידו(און). ועם הסגול שזה הצבע המבחינה רוחנית מאוד גבוה, צבע של תקשור, של נשיות עצומה.

דווקא שם, מתוך החיפוש אחר שפה ציורית ייחודית לי, מצאתי את הכיוון בו מתוך אוסף של קווים אינטואיטיביים, להוציא אלמנטים שיתקשרו עם הצופה, כמו שדיה, כמו העיט וחלקי הגוף היוצאים מתוך הלבוש שלה, החיצוניות שאנו לובשים על גופינו יוצאת החוצה אל העולם ומבטאת את החושניות ואת המסרים גם שאינם ברורים.

זהו ציור שממש החל בסיום לימודי באבני, באותה התקופה ציור מודל עירום מאוד הרשים אותי, גוף האישה העגול והנעים למראה והנשים כמשהו מאוד מסתורי בחיי, כחלק מחקירה הזו הגעתי לציור "מחשבות". סיקרן אותי להתחבר לצד הנשי והוציא קווים שיעבירו את התחושה הזו, שיעבירו מחשבות לאו דווקא בטקסט, כמשהו מסביבך.

הפורמט שבחרתי היה קטן, מרובע, רציתי להרגיש בטוח בפורמט קטן, לחקור את השפה החדשה ואז לצאת לקנבסים גדולים. היה לי את הצורך בפורמט אינטימי, כחלק מהיצירה.
חן בכר

על היצירה

במבט מקרוב הציור נקרא בשתי שכבות: אישה מצוירת באופן ריאליסטי עם שיער ירוק, וסביבה מערבולת של קווים אינטואיטיביים בכתום ובסגול שמתוכם עולות צורות: שד, ציפור, חלקי גוף.

שני רעיונות מהתשובה הזו חוזרים בעבודות של חן: צבע שנבחר בגלל המשמעות הפסיכולוגית שלו, והאיזון של חצי ריאליסטי, חצי מופשט, שמופיע אחר כך בדיוקנאות גדולים כמו ג'ון לנון ואיימי ויינהאוס.

עוד מתוך הראיון

ילדות: תלת-אופן חלוד כדיוקן עצמי

אין אדם בציור ילדות. יש תלת-אופן ישן, ומאחוריו שני כיסאות. חן בכר צייר את עצמו בכל זאת.

מגזין ARTiculAction Art Review ציין שהציורים שלו נמנעים לא פעם מהסבר מפורש ומזמינים את הצופה למצוא פרשנות משלו, ושאל על מקומו של הזיכרון בעבודה. התשובה היא הרגע האישי ביותר בראיון.

Childhood · שמן על בד · 50×30 ס"מ – לצפייה ביצירה

השאלה

בציור "ילדות" אתה נראה מזמין את הצופה למצוא פרשנויות אישיות לרגשות שאתה מעביר לתוך הציורים שלך, איכות זו מסמנת חלק ניכר בייצור שלך, מערכת היחסים בין הרגש לזיכרון. מהו תפקידו של הזיכרון בתהליך שלך? ובמיוחד האם אתה מנסה להשיג תרגום חזותי נאמן להרגשות שלך?
ARTiculAction Art Review – ג'וש ריידר וברברה סקוט

במילים של חן

בציור "ילדות" יש תלת אופן ישן ומאחוריו 2 כיסאות שונים. התלת אופן בתחושותיי, בתקופה ההיא, הרגיש לי כמוני. משהו של ילדים, של תקופת ילדות שמחה שעבר עליו הכלח.

באותה התקופה התחברתי מאוד לילד שבי, בעיקר הילד הפגוע שלא קיבל את ההקשבה הנכונה מהוריו. שלא הבינו שהוא אמן ודחפו אותו לכיוון של מחשבים. זהו שלב של התבגרות שבו ראיתי את עצמי אמנם נטוש וחלוד אך עם זאת עם שמחת החיים שהתלת אופן נותן, את הזיכרונות שאי אפשר לקחת, את האופטימיות וההבנה שחיי אינם דומים להוריי.

התלת אופן כמטאפורה לילדות שלי, אמנם שבור ועצוב, אבל הפריחה שהוא מחזיק מדגישה את האופטימיות, את הפריחה בחיים כשאתה מבין את מה שאתה צריך ללמוד ולקחת בחיים. להבין שאתה חזק יותר ממה שחשבת, שתמיד תישאר אופטימי ותסתכל על החיים אחרת.

הכיסאות שעומדים שם ומסתכלים עליו אינם מעבירים את הרגש והחיבור, בדיוק כמו תחושות רבות שעברתי בילדות. אני אוהב את הציור הזה כי הוא מעביר בשבילי גם את השמחה וגם את העצבות. גם את השובבות וגם את הקשיחות. את המונוכרומטיות של הזיכרונות.
חן בכר

על היצירה

ילדות הוא ציור שמן קטן, והמשמעות שלו יושבת בכמה חפצים: תלת-אופן של ילד, חלודה, שני כיסאות ריקים. זו דוגמה ברורה לאופן שבו חן הופך טבע דומם לדיוקן של רגש.

הסיפור שמאחוריו, ילד שנדחף לכיוון המחשבים, מתחבר לסוף הראיון, שבו חן מספר איך עבר ממתכנת מחשבים לצייר.

עוד מתוך הראיון

הליצן והשאלה: בשביל מה צריך אמנות היום?

המראיינים ציטטו את גרהרד ריכטר: "העיסוק שלי הוא לא באמנות, אלא למה אמנות יכולה לשמש". ואז שאלו את חן בכר מה לדעתו התפקיד של האמנות היום.

התשובה שלו הודפסה לצד הליצן, דיוקן שמן קטן שעושה בדיוק את מה שהוא מתאר: עוצר אותך, ולא משאיר אותך אדיש.

The Clown · שמן על בד · 40×30 ס"מ – לצפייה ביצירה

השאלה

כפי שאתה מציין בהצהרת אמן שלך, אתה משתמש בערוץ אנושי אוניברסלי על מנת להיכנס לשלווה ולהתחבר עם אהבה גדולה. כפי שגרהרד ריצ'טר (Gerhard Richter) אמר פעם: "העיסוק שלי הוא לא באמנות, אלא למה אמנות יכולה לשמש", מה דעתך על ההיבט התפקודי של אמנות בעידן העכשווי?
ARTiculAction Art Review – ג'וש ריידר וברברה סקוט

במילים של חן

מישהו אמר שהאמנות זו הנשמה של החברה שלנו, אני לא זוכר מי אמר את זה, אבל אני מאמין בזה בכל כולי. האמנות אינה מוערכת ע"י החברה היום בצורה הגיונית. אני רואה עולם שבו אלו שמוציאים את נשמתם וחושפים אותה לביקורת הם האנשים שצריכים להיות המוערכים ביותר. מה שהיום לא קורה ע"פ רוב.

אני מעריך כל סוג של אמנות שאינה באה להרע עם העולם או צופיו. אין זו בעיה לצמרר את הקהל, האמנות האמיתית לדעתי היא זו שגורמת לך לעצור, לתהות, לשנות משהו בעצמך, לעשות, זו שמרגשת עד כדי דמעות, זו שמחברת אותך למקומות אחרים בנפש שלך, אמנות שלא משאירה אותך אדיש ולא פוגעת בך.

אמנות שמעבירה מסר גם אם הוא מופשט, צריך לדעתי שהאמנות תהיה תקשורתית. שתדע להעביר תחושות אוטנטיות. החיפוש המתמיד של האמנים להשאיר מסר, או חותם בעולם תמיד יהיה שם. אני בעד כמה שיותר חיפוש, התנסות, פתיחה של הMIND לעולמות פנימיים וחיצוניים חדשים. לרגש, בשביל זה אני בעולם הזה- לרגש ולהתרגש.

אני מאוד מפרגן לאמנות בת זמנינו וככל שהעידן הדיגיטלי מתפתח יותר אני גם נמשך יותר ויותר לטכניקות עבר. לדוגמא, עבודה בצבעי טמפרה, שממש החזירה אותי לגלגולים קודמים איך שהיו מבשלים ומכינים את הצבעים פעם, זו הייתה התרגשות מאוד גדולה עבורי.
חן בכר

על היצירה

הליצן הוא תקריב של גבר עם אף ליצן אדום וכתפיות כחולות, שמבטו מופנה הצידה מהצופה. התחפושת אומרת קומדיה והפנים אומרות משהו אחר. הפער הזה הוא סוג התחושה שחן רוצה שהאמנות תשאיר.

כדאי לשים לב לאזכור הטמפרה: אמן שעובד גם בדיגיטל בוחר לערבב פיגמנטים כמו שציירים עשו לפני מאות שנים. חלק מעבודות הטמפרה נמצאות בגלריה.

עוד מתוך הראיון

סטיב ג'ובס: למה הדיוקן מחולק לשני קנבסים

הדיוקן של סטיב ג'ובס שצייר חן בכר הוא שני ציורים. קו עובר באמצע הפנים, והוא שם בכוונה.

מגזין ARTiculAction Art Review שאל אם תהליך יצירה יכול להיות מנותק מחוויה ישירה, כשחן מעולם לא פגש את האנשים המפורסמים שהוא מצייר. התשובה שלו מתחילה בג'ובס.

Steve Jobs · אקריליק על בד · 160×170 ס"מ – לצפייה ביצירה

השאלה

נראה שאתה מונע מדמיון וחוויות אוניברסליות ובעבודתך "ג'ון לנון" ו"סטיב ג'ובס" אתה מזמין את הצופים לחוות את הדינאמיות בדמויות שבחרת, האם לדעתך ניסיון אישי הוא חלק חיוני לגמרי לתהליך של יצירה? האם אתה חושב כי תהליך היצירה יכול להיות מנותק מן החוויה הישירה?
ARTiculAction Art Review – ג'וש ריידר וברברה סקוט

במילים של חן

בעבודתי על "ג'ון לנון" ו"סטיב ג'ובס" עברתי מסע שונה. "סטיב ג'ובס" מחולק ל2 קנבסים ולא בכדי. סטיב ג'ובס היה בן אדם בעל חזון וגם סוג של דיקטטור, הוא גם שינה את העולם מתוך יצירתיות וגם היה אדם שקשה היה לעבוד איתו, ולכן חילקתי את היצירה. עם זאת, השארתי את היצירה צבעונית ואופטימית כי אני מעריך אותו מאוד, וזה חשוב להדגיש.

אין לי היכרות אישית עם המצויירים, אך עם זאת הערכתי אליהם ועל יצירותיהם הביאו אותי לחקור אודותיהם, קראתי את הספר על סטיב ג'ובס לפני שניגשתי לצייר את דמותו.

אין לי ספק שללא חיבור ליצירה ולמקורותיה לא יכולה לצאת יצירה אוטנטית שגם אני שם.
חן בכר

על היצירה

הדיוקן מצויר באקריליק על שני קנבסים, ובנוי ממשטחי צבע עזים: מג'נטה, טורקיז, צהוב וירוק על רקע כהה. החיתוך באמצע הוא הסתירה שחן מתאר; הצבע הוא ההערכה שלו.

לקרוא את הביוגרפיה לפני הציור זו הדרך שבה הוא ניגש לפנים מפורסמות. הוא עשה אותו דבר עם ג'ון לנון.

עוד מתוך הראיון

ג'ון לנון: דיוקן פופ-ארט שבנוי על פסיכולוגיה של צבע

חן בכר מעולם לא פגש את ג'ון לנון. לפני שצייר אותו, צפה בסרט התיעודי על הביטלס כדי להבין את האיש שמאחורי המשקפיים העגולים.

במגזין ARTiculAction Art Review הוא הסביר למה המחקר הזה חשוב, ולמה אף דיוקן לא עוסק רק במי שמצויר בו. זה החצי השני של התשובה; הראשון עוסק בסטיב ג'ובס.

John Lennon · אקריליק על בד · 140×140 ס"מ – לצפייה ביצירה

השאלה

נראה שאתה מונע מדמיון וחוויות אוניברסליות ובעבודתך "ג'ון לנון" ו"סטיב ג'ובס" אתה מזמין את הצופים לחוות את הדינאמיות בדמויות שבחרת. האם אתה חושב כי תהליך היצירה יכול להיות מנותק מן החוויה הישירה?
ARTiculAction Art Review – ג'וש ריידר וברברה סקוט

במילים של חן

הצבעוניות שניתנה לקו הפופ-ארטי גם בציורו של "ג'ון לנון" היו ברובם כדי ללכוד את ההוויה של האדם שציירתי, את המבט, את האופי. השתמשתי בצבעים עזים ובשימוש של פסיכולוגיה של צבעים על מנת להעביר את רגשותיי כלפי המצוייר.

…וצפיתי בדוקומנטרי על הביטלס ועל ג'ון כדי להבין אותו. אין לי ספק שללא חיבור ליצירה ולמקורותיה לא יכולה לצאת יצירה אוטנטית שגם אני שם. בכל ציור שלי יש אותי שם באיזשהו מקום.

השימוש בהמון קווים שאינם ריאליסטים, וכאן גם הגלישה לצייר מופשט, באה מתוך אינטואיציה ומריחה קתרזיסית שלי שקשורה לאדם. אתה לא יכול להיות מנותק מהיצירה שלך לדעתי, החיבור הוא אפילו, העז ואומר, רובו שלך.

אני מצייר את עצמי בדמות אחרת, אני שם על הקנבס ערכים, תחושות והבנות שלי על עולמי. זה חלק מהמסע פנימה. כמו בפסיכולוגיה שבוחנים את האופי שלך מתוך ציור פשוט, כך מבינים את המסע הפנימי שחל עליי בתקופת הציור.
חן בכר

על היצירה

האקריליק המרובע הגדול מציג את הפנים של לנון, המשקפיים העגולים והשיער הארוך במשיכות חופשיות של ורוד, אדום, צהוב וכחול. הדמיון ברור, אבל הצבע לא מתאר עור. הוא מתאר את מה שהצייר מרגיש כלפי האדם.

אותה גישה מעצבת את הדיוקנאות של סטיב ג'ובס ואיימי ויינהאוס.

עוד מתוך הראיון