חן בכר מעולם לא פגש את ג'ון לנון. לפני שצייר אותו, צפה בסרט התיעודי על הביטלס כדי להבין את האיש שמאחורי המשקפיים העגולים.
במגזין ARTiculAction Art Review הוא הסביר למה המחקר הזה חשוב, ולמה אף דיוקן לא עוסק רק במי שמצויר בו. זה החצי השני של התשובה; הראשון עוסק בסטיב ג'ובס.
John Lennon · אקריליק על בד · 140×140 ס"מ – לצפייה ביצירה
השאלה
נראה שאתה מונע מדמיון וחוויות אוניברסליות ובעבודתך "ג'ון לנון" ו"סטיב ג'ובס" אתה מזמין את הצופים לחוות את הדינאמיות בדמויות שבחרת. האם אתה חושב כי תהליך היצירה יכול להיות מנותק מן החוויה הישירה?
ARTiculAction Art Review – ג'וש ריידר וברברה סקוט
במילים של חן
הצבעוניות שניתנה לקו הפופ-ארטי גם בציורו של "ג'ון לנון" היו ברובם כדי ללכוד את ההוויה של האדם שציירתי, את המבט, את האופי. השתמשתי בצבעים עזים ובשימוש של פסיכולוגיה של צבעים על מנת להעביר את רגשותיי כלפי המצוייר.
…וצפיתי בדוקומנטרי על הביטלס ועל ג'ון כדי להבין אותו. אין לי ספק שללא חיבור ליצירה ולמקורותיה לא יכולה לצאת יצירה אוטנטית שגם אני שם. בכל ציור שלי יש אותי שם באיזשהו מקום.
השימוש בהמון קווים שאינם ריאליסטים, וכאן גם הגלישה לצייר מופשט, באה מתוך אינטואיציה ומריחה קתרזיסית שלי שקשורה לאדם. אתה לא יכול להיות מנותק מהיצירה שלך לדעתי, החיבור הוא אפילו, העז ואומר, רובו שלך.
אני מצייר את עצמי בדמות אחרת, אני שם על הקנבס ערכים, תחושות והבנות שלי על עולמי. זה חלק מהמסע פנימה. כמו בפסיכולוגיה שבוחנים את האופי שלך מתוך ציור פשוט, כך מבינים את המסע הפנימי שחל עליי בתקופת הציור.
חן בכר
על היצירה
האקריליק המרובע הגדול מציג את הפנים של לנון, המשקפיים העגולים והשיער הארוך במשיכות חופשיות של ורוד, אדום, צהוב וכחול. הדמיון ברור, אבל הצבע לא מתאר עור. הוא מתאר את מה שהצייר מרגיש כלפי האדם.
אותה גישה מעצבת את הדיוקנאות של סטיב ג'ובס ואיימי ויינהאוס.