מגזין ARTiculAction Art Review הקדיש עמוד שלם לדיוקן של איימי ויינהאוס שצייר חן בכר. כאן חיברנו אליו את השאלה שכל אמן שמציג את עבודתו פוגש בסוף: כמה הקהל צריך להשפיע על מה שאתה יוצר?
התשובה של חן היא איזון זהיר, ויש בה משפט ששווה לקרוא ליד הציור הזה: הוא לא רוצה להיות אמן שמצייר רק דמויות ידועות בסגנון פופ-ארט.
Amy Winehouse · אקריליק על בד · 140×140 ס"מ – לצפייה ביצירה
השאלה
אחד עמודי התווך בעבודתך הוא היכולת ליצור מעורבות ישירה עם הצופה, אשר נדחק להתפתח מעבר למצב של צפייה. האם אתה מתחשב בקבלת ודעת הקהל כמרכיב חיוני של תהליך קבלת ההחלטות שלך, מבחינת איזה סוג שפה להשתמש בהקשר מסוים?
ARTiculAction Art Review – ג'וש ריידר וברברה סקוט
במילים של חן
זה מאוד חשוב לי להיות תקשורתי, מובן במידת מה. זה מאוד חשוב לי גם להישאר מסתורי. אמן לדעתי צריך להיות באזור החופש שלו, ליצור מתוך הלב והבטן, פחות מהראש.
זה דבר אחד להתייעץ ולשמוע ביקורת וחוות דעת, אבל דבר שונה לחלוטין לאן האמנות לוקחת אותך, מה היא לוחשת לך ואם היא מוכנה. יש דיאלוג עצום בכל יצירה שאני עושה, העניין אצלי הוא לשמור בפרופורציה את חוות הדעת לעומת מה שאני רוצה באמת להעביר וכמה חופש אני נותן לאמנות שבי.
אני מאמין שבמסע הזה יהיו עוד המון דעות וביקורות אבל זה חלק מהמסע. חשוב לי להישאר פתוח, לחוות, לשמוע, לנסות, לטעות! וזה שונה לגמרי מאשר ללכת בעקבות מה שאומרים, אחרת החופש שיש לי באמנות בלהיות יוצר קטן ואין לו משקל.
לא הייתי רוצה להיות אמן שמצייר רק דמויות ידועות בסגנון פופ-ארט, חשוב לי להתנסות ובשביל זה כן, אני צריך אנשים שיחוו דעות. אני מכבד את האמנות שלי ולכן אני מציג אותה אבל יש אזור שהוא רק שלי ועליו חשוב לי עוד יותר לשמור.
חן בכר
על היצירה
הדיוקן הוא אקריליק מרובע גדול, בנוי ממשטחים עזים של סגול, ורוד, צהוב וכחול. הפנים מזוהות מיד, אבל הצבע הוא של הצייר: אותה פסיכולוגיה של צבע שמאחורי ג'ון לנון.
לצד ציורי השמן, רישומי הפחם והטבע הדומם שלו, דיוקנאות הפופ הם כיוון אחד מתוך רבים, וזו בדיוק הנקודה בתשובה שלו.