פלא — כשהאמנות הופכת למקום
פלא הוא הרבה יותר ממתחם אירוח. זוהי יצירת אמנות חיה, שנולדה מתוך אהבתי לצבע, לחומר, לתרבויות עתיקות ולאדריכלות בעלת נשמה. בתהליך היצירה שילבתי פריטים עתיקים, גילופי עץ, טקסטורות טבעיות וצבעוניות עשירה, ויצרתי מרחב שבו כל פרט מספר סיפור. בהשראת עולמות רחוקים, ממרקש ועד קשמיר, הפכתי את החלל לקומפוזיציה תלת־ממדית של אור, מים, טבע ורגש. פלא הוא הביטוי האישי שלי לחיבור שבין אמנות לחיים — יצירה שלא רק מתבוננים בה, אלא נכנסים אליה, מרגישים אותה וחיים בתוכה.
פלא — כשהאמנות הופכת למקום
מאת חן־חיים בכר | אמן, מעצב ויוצר
יש יצירות שתולים על הקיר. יש יצירות שמציבים בחלל. ויש יצירות שאפשר פשוט להיכנס אליהן, לשבת בתוכן, לנשום אותן ולהרגיש שהגעת לעולם אחר.
פלא הוא אחת היצירות האישיות והשלמות ביותר שלי. לא ציור, לא פסל, לא מבנה אדריכלי במובן המקובל, אלא מקום שלם שנולד מתוך תשוקה לאמנות, לאסתטיקה, לתרבויות רחוקות ולחיבור שבין האדם לסביבתו.
פלא הוא מתחם אירוח אינטימי לזוגות, באזור קיסריה. אבל עבורי, הרבה לפני שהוא מקום אירוח, הוא מרחב אמנותי חי. יצירה רב־חושית שבה כל קיר, דלת, עמוד, צבע, טקסטורה וקרן אור הם חלק מסיפור גדול יותר.
ליצור מקום שיש לו נשמה
במשך יותר משני עשורים אני עוסק באמנות, בעיצוב ובבניית זהויות חזותיות. לאורך השנים למדתי שהדבר החשוב ביותר ביצירה אינו בהכרח מה שרואים, אלא מה שמרגישים.
כשניגשתי לעצב את פלא, לא רציתי ליצור עוד מקום יפה. רציתי ליצור תחושה.
מקום שמאפשר לאדם לעזוב לרגע את המוכר, את היומיום, את הרעש ואת הקצב המהיר, ולהיכנס למרחב שבו הזמן מתנהל אחרת.
רציתי שמי שנכנס לפלא ירגיש שהוא הגיע למקום שקשה להגדיר במילים. מקום שיש בו משהו ממרוקו, משהו מהודו, משהו מהים התיכון, ובעיקר משהו שאינו שייך לאף מקום מסוים.
מקום שהוא עולם בפני עצמו.
בין מרקש לקשמיר — מסע בין תרבויות
אחד ממקורות ההשראה המרכזיים שלי ביצירת פלא הוא האהבה לתרבויות עתיקות, לאדריכלות מסורתית ולמלאכת יד.
תמיד נמשכתי למקומות שבהם הזמן משאיר סימנים. לדלתות עץ ישנות, לאבן שנשחקה, לברזל שעבר תהליכי חמצון, לצבעים עמוקים ולחפצים שנושאים איתם זיכרונות.
שתי הסוויטות בפלא, מרקש וקשמיר, מבטאות שני עולמות של השראה.
מרקש מביאה איתה את החום, הצבעוניות, העושר החומרי והאינטימיות של צפון אפריקה.
קשמיר נושאת השראה מהמזרח, מעולמות של טקסטיל, גילוף, עבודת יד, שקט ורוחניות.
לא ניסיתי לשחזר מקום גיאוגרפי. ניסיתי לתרגם את התחושות שהתרבויות האלה מעוררות בי לשפה חזותית ואמנותית חדשה.
זאת אינה תפאורה. זהו מפגש בין זיכרונות, דמיון וחומר.
חומר שיש בו היסטוריה
אחד הדברים החשובים לי ביותר בעיצוב פלא היה השימוש בפריטים שיש להם עבר.
במתחם שולבו פריטים עתיקים, ובהם עמודים הודיים מגולפים בני כמאה שנה ושער עתיק בן כמאתיים שנה.
בעיניי, לפריטים כאלה יש נוכחות שאי אפשר לייצר במפעל.
הזמן הופך לחלק מהאסתטיקה שלהם. הסדקים, השחיקה, שינויי הגוון והסימנים שהשאירו בהם אנשים לאורך הדורות אינם פגמים שיש להסתיר, אלא שכבות של יופי.
כשאני משלב פריט עתיק בחלל חדש, אני לא רואה בו רק אלמנט דקורטיבי. אני רואה בו מפגש בין תקופות.
בין הידיים שיצרו אותו לפני שנים רבות לבין הידיים שלי, שבחרו לתת לו חיים חדשים.
כך נוצר בפלא דיאלוג מתמשך בין ישן לחדש, בין אותנטיות לדמיון ובין מלאכת יד לאמנות עכשווית.
הצבע הוא לא קישוט. הוא רגש.
צבע תמיד היה עבורי כלי ביטוי מרכזי.
בפלא בחרתי ליצור שפה צבעונית עשירה, חמה ומלאת אופי. גוני טורקיז, צבעי אדמה, עץ טבעי, גוונים חמים וצמחייה ירוקה משתלבים יחד לכדי קומפוזיציה שאינה מנסה להיות מינימליסטית או ניטרלית.
הטורקיז של הדלתות והקשתות, למשל, אינו רק בחירה אסתטית. הוא יוצר תחושה של רעננות, חופש ומפגש עם עולמות רחוקים.
לצדו, החומרים הטבעיים והגוונים החמים מעניקים לחלל עומק, יציבות ואינטימיות.
אני מאמין שלצבע יש יכולת לשנות את האופן שבו אנחנו חווים מקום.
הוא יכול להרחיב חלל, לחמם אותו, להרגיע, לעורר סקרנות או ליצור זיכרון.
בפלא, הצבעים אינם עומדים בפני עצמם. הם פועלים יחד, כמו צבעים בציור גדול שאפשר להלך בתוכו.
קומפוזיציה שאפשר לנוע בתוכה
כשאני מצייר, אני חושב על קומפוזיציה, על איזון, על קצב, על אור וצל ועל היחסים בין הצורות.
בעיצוב פלא השתמשתי באותם עקרונות בדיוק, אלא שהפעם הבד היה תלת־ממדי.
השבילים, המעברים, הקשתות, העמודים, הצמחייה, פינות הישיבה והבריכה יוצרים רצף של מבטים וחוויות.
יש מקומות שנחשפים מיד, ויש כאלה שמתגלים בהדרגה.
לפעמים העין נמשכת לפריט עתיק. לפעמים לאור שנופל על קיר. לפעמים להשתקפות של עמוד במים.
רציתי ליצור חלל שלא רואים את כולו במבט אחד.
מקום שמזמין תנועה, גילוי וסקרנות.
כמו ביצירת אמנות טובה, גם כאן חשוב לי להשאיר מקום לדמיון של המתבונן.
הטבע, האור והמים כחלק מהיצירה
בפלא, הטבע אינו רק הרקע לאדריכלות. הוא חלק בלתי נפרד ממנה.
הצמחייה מרככת את המבנים, המים משקפים את הצבעים והצורות, והאור משנה את אופיו של המקום לאורך היום.
בשעות הבוקר המתחם מקבל אופי אחד. בשעות אחר הצהריים הצבעים מתעמקים, ובערב התאורה החמה יוצרת אינטימיות כמעט תיאטרלית.
הבריכה, הגינה והחללים הפתוחים מאפשרים לאדריכלות לנשום.
אני אוהב את העובדה שהיצירה הזאת אינה סטטית.
היא משתנה עם עונות השנה, עם האור, עם מזג האוויר ועם האנשים שנמצאים בה.
במובן הזה, פלא היא יצירה שלעולם אינה נראית בדיוק אותו הדבר.
בין עיצוב לאמנות — איפה עובר הגבול?
לאורך השנים שאלתי את עצמי לא פעם היכן מסתיים העיצוב והיכן מתחילה האמנות.
בעיניי, הגבול הזה הרבה פחות ברור מכפי שנהוג לחשוב.
עיצוב נועד לעיתים לפתור בעיה, לתת מענה לצורך או ליצור סביבה פונקציונלית. אמנות, לעומתו, מבקשת לעורר מחשבה, תחושה או פרשנות.
בפלא רציתי ששני העולמות יתקיימו יחד.
המקום צריך להיות נעים, נוח ומזמין. אבל באותה מידה הוא צריך לעורר השראה, לגעת ברגש ולהשאיר חותם.
כל החלטה עיצובית הייתה עבורי גם החלטה אמנותית.
לא רק היכן להציב רהיט, אלא איזה סיפור הוא מספר.
לא רק באיזה צבע לצבוע קיר, אלא איזו תחושה הוא יעורר.
לא רק איך להאיר את החצר, אלא איזה עולם יתגלה כשהשמש תשקע.
יצירה שממשיכה לחיות דרך אנשים
יש משהו מיוחד ביצירת מקום שאנשים באמת חיים בו, גם אם רק לכמה ימים.
בניגוד לציור שנמצא בגלריה, פלא מתמלא בכל פעם בסיפורים חדשים.
זוג שמגיע לחגוג אהבה. אנשים שבוחרים להתנתק לרגע מהשגרה. שיחה שקטה ליד הבריכה. ארוחת ערב לאור נרות. רגע של התבוננות.
האנשים אינם רק אורחים בתוך היצירה. הם הופכים לחלק ממנה.
וזה אולי הדבר המרגש ביותר עבורי.
היכולת ליצור מרחב שמעורר באנשים תחושות, זיכרונות וחוויות שלא היו קיימים קודם.
פלא — יצירת אמנות שאפשר להרגיש
כשאני מתבונן היום בפלא, אני רואה בו הרבה יותר מפרויקט עיצוב.
אני רואה בו ביטוי אישי של הדרך שלי כאמן.
האהבה שלי לצבע, לחומר, לאנשים, לתרבויות, לאסתטיקה לא שגרתית ולחופש ליצור בלי להיכנע להגדרות מוכרות.
פלא הוא מקום שבו האמנות אינה מופרדת מהחיים.
היא נמצאת בדלת שנפתחת, במרקם של העץ, באבן העתיקה, בהשתקפות המים, במעבר בין אור לצל ובתחושה שמתעוררת כשנכנסים פנימה.
אולי זאת, בסופו של דבר, האמנות שאני הכי אוהב ליצור.
לא אמנות שרק מתבוננים בה.
אמנות שחיים בתוכה.
חן־חיים בכר
אמן רב־תחומי, מעצב ויוצר. מייסד סטודיו קרנף ויוצר פלא — מקום אירוח ותרבות.